החלטה בתיק ב"ל 2698-08

1.       תביעת התובע להכיר בפגיעה בגבו התחתון,  כ"פגיעה בעבודה" בדרך של מיקרוטראומה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 נדחתה על ידי הנתבע.

במכתב הדחיה מ- 3.4.08, ציין הנתבע, כי לא הוכחו אירועים תאונתים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של התובע, וכי אין המדובר במחלת מקצוע, אלא בתחלואה טבעית, שאינה קשורה לתנאי עבודתו של התובע.

כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.

בכתב התביעה טוען התובע, כי עבודתו כנהג אוטובוס במשך שנים רבות, מאז שנת 1984 ועד שנת 2003 לערך, היא זו שגרמה לו לפגיעה בגבו, וזאת בשל נהיגתו על כבישים משובשים, לרבות כבישים בהם היו פסי האטה.

2.       הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה וטען, כי לא הוכחה קיומה של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה, וכי כאבי הגב מהם סובל התובע הינם תוצאה של תהליך תחלואתי טבעי.

הנתבע אף ציין בכתב ההגנה, כי התביעה של התובע להכיר בגבו בגין אירוע תאונתי מיום 20.4.03 נדחתה בפסק-דין מ-27.12.06 בתיק בל 1327/04.

3.          עובדות הצריכות לענייננו, הינן כדלקמן:

            א.         התובע יליד 1961.

החל לעבוד ב"אגד" כנהג אוטובוס ציבורי בשנת 1984;

ב.         בתקופה מ-1984 ועד 19.4.03 עבד התובע כנהג אוטובוס, בתחילה 6 ימים בשבוע ולאחר מכן, 5 ימים בשבוע, כ-10-12 שעות ביום בממוצע;

ג.          בתקופה מ-10.6.04 ועד 7.3.05 עבד התובע כנהג אוטובוס ריק ולאחר מכן, הפסיק לעבוד כנהג והמשיך לעבוד בתפקידים שונים, שאינם קשורים בנהיגה;

ד.         התובע נהג אוטובוסים בקווים עירוניים.

התובע לא נהג בדרכי עפר, אולם גם בתחום העיר חיפה, לטענתו, בוצעו עבודות שבגינן הכבישים היו משובשים, וכן היו פסי האטה רבים בדרכים בהן נהג, כאשר קפיצות על פסי האטה, גרמו לו, לטענתו, לפגיעות בגב.

התובע פירט בתצהירו דוגמאות לעבודות שונות בכבישים במסלולי הנהיגה שלו, במהלך שנת 2003;

ה.           בהתאם לעדות התובע, כמו גם לעדות מהנדס הרכב הראשי ב"אגד" - מר שמואל בן ארי, בתחילת עבודתו של התובע לא היו כיסאות פניאומאטיים לאוטובוסים, ורק החל משנת 1994 ובהדרגתיות, הוכנסו לשימוש כיסאות פניאומאטיים, כאשר המהנדס העיד, כי התהליך של החלפת הכיסאות לכיסאות פניאומאטיים לכל האוטובוסים יכול היה להימשך עד 15 שנה.

               יחד עם זאת, בתקופה שעד להחלפת כל הכיסאות לכיסאות פניאומאטיים, היו באוטובוסים כיסאות הידראוליים;

ו.                        בהתאם לעדות המהנדס, באוטובוס ריק מנוסעים מרגישים, באופן משמעותי יותר, את הקפיצות על פסי האטה.

כמו כן, העיד המהנדס-מר בן ארי, כי בהשוואה לרכב פרטי, נהג של אוטובוס שיושב לפני הגלגל, מרגיש יותר את הקפיצות, כי הוא רחוק יותר ממרכז הכובד, בהשוואה לרכב פרטי (עמ' 6 סיפא לפרוטוקול).

המהנדס הוסיף והעיד, כי למרות האמור לעיל, בסופו של דבר, בגלל מתלה האוויר של האוטובוס והכיסא הפניאומאטי, נהג אוטובוס יסבול פחות מקפיצות על פסי האטה, מאשר נהג מונית (עמ' 9, ש' 19-20 לפרוטוקול).